משמורת משותפת וזמני שהות בישראל: מה החוק אומר ב-2026

בישראל אין חזקה חוקית של משמורת משותפת, ואין חזקה של זמני שהות שווים. כשההורים אינם מסכימים, מי שמכריע הוא בית המשפט לענייני משפחה, והוא קובע כפי שייראה לו לטובת הקטין. החזקה החוקית האחת שנוגעת לשאלה אצל מי הילד נמצא פועלת דווקא בכיוון ההפוך: סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אלא אם יש סיבות מיוחדות להורות אחרת. זו חזקת הגיל הרך, והיא עומדת מילה במילה בנוסח המעודכן ליום 19 בינואר 2026.

להורים שמגיעים להסכמה יש מסלול נפרד: סעיף 24 לאותו חוק מאפשר להם לקבוע ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות, מי מהם יחזיק בילד ומה יהיו זכויות הקשר של ההורה השני — אבל ההסכם מקבל תוקף רק לאחר שבית המשפט מאשר אותו. מעל גיל 6 החוק אינו נותן לבית המשפט רשימת שיקולים, אלא רק את טובת הילד. בשלוש השנים האחרונות לא שונה אף אחד משני הסעיפים האלה.

מה החוק בישראל אומר בפועל

שני סעיפים באותו חוק משנת 1962 עושים כמעט את כל העבודה. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אומר במשפט אחד ששני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים; הסעיף אינו תולה את זה בנישואין, בחיים תחת קורת גג אחת או בשאלה מי גר עם מי. סעיף 15 מוסיף מה האפוטרופסות כוללת: החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו. הביטוי "להחזיק בקטין" הוא השורש החוקי של המילה שכולם אומרים — משמורת — מילה שהסעיף עצמו אינו משתמש בה.

מכאן החוק מתפצל לשניים.

• סעיף 24 — ההורים מסכימים. הורים שחיים בנפרד רשאים להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויותיו של ההורה שאינו מחזיק לבוא עם הילד במגע. ההסכם טעון אישור בית המשפט.
• סעיף 25 — ההורים אינם מסכימים, או שהסכימו וההסכם לא בוצע. אז בית המשפט קובע את אותם עניינים כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

המילים האחרונות האלה הן חזקת הגיל הרך — החזקה החוקית האחת בדין הישראלי בשאלה אצל מי הילד נמצא. התיקון האחרון לחוק, שפורסם ב-18 בינואר 2026, אינו נוגע בשני הסעיפים.

ובכיוון ההפוך אין כלום: שום חוק ושום תקנה בישראל אינם קובעים חזקה, עדיפות או ברירת מחדל של משמורת משותפת או של חלוקת זמן שווה בין ההורים. בע"מ 919/15 מ-2017 רשם את המצב במילים מדויקות: מהלך לשינוי החזקה "טרם הבשיל לכדי חקיקה, וחזקת הגיל הרך הקבועה בחוק הכשרות עומדת בעינה". בין לבין, סעיף 18(א) מחייב את שני ההורים לפעול בהסכמה בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, וחזקה על הורה שהסכים לפעולת ההורה השני כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

מקורות: [1], [7]

איך בית המשפט מכריע

הערכאה הראשונה היא בית המשפט לענייני משפחה, וסעיף הסמכות שלו כולל במפורש תביעות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, "ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ". מה שיש לו לעבוד איתו דל במיוחד.

• טובת הילד היא כל אמת-המידה שבחוק. סעיף 25 אומר שבית המשפט קובע כפי שייראה לו לטובת הקטין — ועוצר שם. אין רשימת שיקולים, אין סעיף על רצון הילד, אין סעיף על רציפות ואין סעיף על שיתוף פעולה בין ההורים.
• רשימת שיקולים אחת כן קיימת, והיא בתקנות. לפי תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, טרם קבלת החלטה בעניינו של ילד על בית המשפט לשקול את טובתו, "ובכלל זה את מכלול זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו, וכן את רצונו בהתחשב בגילו ובכשריו המתפתחים".
• אמת-מידה גם להורים. סעיף 17 מודד אותם לפי הדרך שבה "הורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין".
• חזקת הגיל הרך נסתרת. היא חלה אלא אם בית המשפט מוצא סיבות מיוחדות להורות אחרת, והחוק אינו מגדיר מהן אותן סיבות מיוחדות.
• הסכם עובר בדיקה, לא חתימה אוטומטית. הסכם לפי סעיף 24 מקבל תוקף באישור בית המשפט, לאחר שהשתכנע שההסכם הוא לטובת הילד; משאושר, יש לו כוח של החלטת בית משפט.

באיזו ערכאה יידון התיק היא שאלה נפרדת. לבית דין רבני יש סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים אזרחי המדינה או תושביה, וכשהוגשה בו תביעת גירושין — גם בכל עניין הכרוך בה. בענייני המעמד האישי שאינם בסמכותו הייחודית יש לו סמכות רק לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם.

הכסף רץ במסלול משלו. אצל יהודים מזונות הילדים נקבעים לפי הדין האישי ולא לפי חוק המזונות עצמו, ולכן בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 משנת 2017 פירש מחדש את הדין הדתי ולא חוק: בגילאי 6-15 שני ההורים חבים במזונות באופן שווה, והחלוקה ביניהם נקבעת לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, בכפוף לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל.

מקורות: [1], [2], [3], [4], [5], [7]

איך זה נראה בפועל

לא מגישים תביעה ישר. תחילה מגישים בקשה ליישוב סכסוך, ואז הצדדים מוזמנים ליחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית לעד ארבע פגישות מידע, היכרות ותיאום — פגישות מהו"ת — וכולן מתקיימות בתוך 45 ימים מיום הגשת הבקשה. מה שמוסכם שם חוזר לבית המשפט לאישור לפי סעיף 24.

מ-2020 תקנות סדרי הדין מסווגות תובענה בעניין קטין כתובענה שיכולה לכלול בקשה להסדר שנושאה זמני שהות, לצד חינוך, הבטחת קשר בין קטין להורהו או לקרוב משפחה אחר, ויציאת קטין מהארץ. בשונה מהצמד הוותיק של משמורת והסדרי ראייה, "זמני שהות" מתייחס לזמן של שני ההורים באותה מידה. וחשוב להבין מה התקנות האלה אינן: הן תקנות סדרי דין, הן אינן קובעות מבחן לחלוקת מקום מגוריו של הילד, והן אינן יוצרות שום חזקה. מה שהשתנה ב-2020 הוא השפה והפרוצדורה, לא הדין המהותי.

כשעורכי דין בישראל אומרים משמורת משותפת, ההגדרה הקרובה ביותר מגיעה מבע"מ 919/15: משמורת פיזית משותפת שם היא חלוקה שווה של זמני שהיית הקטין אצל כל אחד מההורים. אותו פסק דין גם מציין שהמונח משמש לפעמים לחלוקה שאינה שווה — כך ששני הורים יכולים לומר "משמורת משותפת" ולראות בעיני רוחם שני לוחות שנה שונים. כלל חלוקת ההוצאות שנקבע שם למקרה הטיפוסי הוא במפורש ברירת מחדל שניתן לסטות ממנה, ועל בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

ולכן העבודה האמיתית היא בתאריכים.

• לוח משמורת 50/50 — דפוסים של חלוקה שווה, והמחיר של מספר המעברים.
• שבוע על שבוע — הקצב הפשוט ביותר, ומה קורה בו בסוף השנה.
• דוגמאות להסדרי שהות — הדפוסים הנפוצים זה מול זה, לפי גיל ולפי מרחק.
• תבנית תוכנית הורות — הפרקים שהסדר כתוב אמור לכסות.
• מילון מונחי משמורת — המונחים שחוזרים בכל מסמך.

מספר אחד שהדף הזה לא ייתן: אין בישראל נתון רשמי ארצי מפורסם על שיעור התיקים שמסתיימים במשמורת משותפת או בזמני שהות שווים, ואין נתון כזה גם על התדירות שבה חזקת הגיל הרך נסתרת.

מקורות: [1], [2], [6], [7]

המונחים שתפגשו

מונח	מה הוא אומר
משמורת	המילה שכולם אומרים. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות היא אינה מופיעה כלל; היא כן מופיעה בסעיף הסמכות של חוק בית המשפט לענייני משפחה. משמורת פיזית היא השאלה אצל מי הילד נמצא בפועל.
משמורת משותפת	שום חוק אינו מגדיר את המונח. בבע"מ 919/15 משמורת פיזית משותפת היא חלוקה שווה של זמני השהות, ובית המשפט מציין שהמונח משמש גם לחלוקה שאינה שווה.
זמני שהות	הזמן שהילד נמצא אצל כל אחד מההורים. זהו המונח שנכנס לסיווג כתבי הטענות בתקנות סדרי הדין של 2020, והוא מתייחס לשני ההורים באותה מידה.
הסדרי ראייה	המונח הוותיק לקשר של ההורה שאינו מחזיק בילד, ונאמן ללשון סעיף 24 — "לבוא עמו במגע". אינו המונח שמערכת בתי המשפט משתמשת בו היום.
חזקת הגיל הרך	השם שניתן לסיפה של סעיף 25. החוק עצמו אינו משתמש בביטוי, ואינו מגדיר מהן הסיבות המיוחדות שסותרות אותו.
אחריות הורית משותפת	לשון של הצעות רפורמה, לא של החוק. הצירוף אינו מופיע בשום חוק או תקנה בישראל; הוא בא מוועדת שניט ומהצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ה-2014, שלא הפכה לחוק.

מקורות: [1], [2], [3], [7], [12]

שינויים אחרונים

• 27 בספטמבר 2026 הצעת חוק — לא עברה שום קריאה

  הצעת חוק לביטול חזקת הגיל הרך

  הצעת חוק פרטית של ח"כ טלי גוטליב (פ/2906/25) מבקשת למחוק את הסיפה של סעיף 25, זו שמתחילה במילים "ובלבד שילדים עד גיל 6". ההצעה הונחה בכנסת במרץ 2023. בבדיקה ב-27 בספטמבר 2026, שינוי המצב האחרון במערכת החקיקה של הכנסת היה מ-6 במאי 2025, "במליאה לדיון מוקדם"; ההצעה לא פורסמה ברשומות, וסעיף 25 חל במלואו.

  מקור רשמי: הצעת חוק פ/2906/25 כפי שהונחה (אתר הכנסת)

• 18 בינואר 2026 בתוקף

  חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תיקון מס' 24

  אפוטרופסות על מבוגרים, לא הסדרי ילדים: אפוטרופוס רשאי לפתוח ולתפעל חשבון תשלום עבור מי שהוא אפוטרופסו, וספקי שירותי תשלום אינם רשאים לסרב. התיקון מופיע כאן מסיבה אחת — הוא זה שאיפס את תאריך "הנוסח המעודכן" של החוק, כך שהורה שפותח את החוק ורואה חותמת 2026 קורא סעיף 25 שלא שונה.

  מקור רשמי: ספר החוקים 3486, עמ' 230

• 18 בנובמבר 2025 בתוקף — הוראת שעה לשנתיים

  חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תיקון מס' 6

  הוראת שעה לשנתיים מיום התחילה שינתה את נוסח רשימת העניינים שבהם לבית דין רבני סמכות ייחודית לאחר שהוגשה אליו תביעת גירושין: הרשימה כוללת במפורש מזונות לילדי הזוג וגם השבה להורה אחד של הוצאות מזונות ילדים שהוציא ההורה השני. מזונות הילדים היו כרוכים שם עוד לפני התיקון; מה שחדש הוא סעיף ההשבה וההגדרה שנוספה לו. זמני השהות עצמם לא השתנו, אבל לשאלה באיזו ערכאה מגישים יש עכשיו משקל גדול יותר.

  מקור רשמי: ספר החוקים 3459, עמ' 20

שאלות נפוצות

מקורות